<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער הרביעי</h1>
<h2>דף מט:</h2>
ועוד תשעה דרכים שנפרש עכשיו אתה מוצאן שאעפ"י שמכרו אין ממכרן ממכר. הדרך הראשון מי שנתן לו שום חפץ במתנה והתנה עליו מי שנתנה לו שלא ימכרנו אם מכרו אין ממכרו קיים כדגרסינן [כתובות נ"ו ע"א] לענין ממונא, הכל לפי תנאו. הדרך השני אשת איש שמכרה מנכסיה כלום לאחר שנכנסה תחת בעלה בין שמכרה בנכסים שנפלו לה אחר שנשאת בין שנפלו לה קודם אירוסיה בין שנפלו לה משנתארסה ומכרה אותם לאחר נשואיה אין ממכרה ממכר והבעל יכול להחזיר ולהוציא מיד הלקוחות כדגרסינן [שם ע"ח ע"א] האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס מודים ב"ש וב"ה שאם מכרה ונתנה קיים נפלו לה משנתארסה ב"ש אומרים תמכור וב"ה אומרים לא תמכור ומסקנא דהלכתא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו בין שנפלו לה עד שלא תתארס בין שנפלו לה משנתארסה הבעל מוציא מיד הלקוחות כמאן דלא כר' יהודה ודלא כר' חנינא בן עקיבא אינהו דאמור כרבותי' דתניא רבותינו חזרו ונמנו בין שנפלו לה עד שלא תתארס בין שנפלו לה משנתארסה ונשאת הבעל מוציא מיד הלקוחות. וקנין שהאשה קונה הוא על שני דרכים. הדרך הראשון קרקעות. והשני פירות. ובקנין הקרקעות יש בו שני דרכים. הדרך הראשון כל מה שהוא כתוב בכתובתה אם מכרה ממנו בלא רשות בעלה אין ממכרה ממכר והבעל מוציא כדגרסינן [גיטין נ"ה ע"א] לקח מן האיש וחזר ולקחה מן האשה מקחו בטל, לקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים [ב"ב מ"ט ע"ב, כתובות פ"א ע"א] ואמר רבה בר בר חנה באותן שלש שדות אחת שכתוב לה בכתובתה ואחת שייחד לה לגבות כתובתה ממנו ואחת שהכניס לה שום משלו ואף זה הדין אנו דנים בשדה שקנה הבעל ולפי שנכתב בכתובתה יתבטל ממכרה שלא בא למעט אותן שלש שדות אלא קרקע שאינו כתוב בכתובתה והוא הנקרא נכסי מלוג כדגרסינן [ב"ב נ' ע"א] למעוטי מאי אי נימא למעוטי שאר נכסים כל שכן דהויא ליה איבה דאמר לה עיניך נתת בגרושין ומיתה אלא למעוטי נכסי מלוג ומה שהקשו חכמי הגמרא באמרו א' אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו כלום הא אתריץ הא דאמימר על שני תירוצים, חד כגון שמכרו זה בלא זה שאם מכר האיש בלא דעת האשה יכולה להוציא על הדרך שנפרש לקמן כדגרסינן [שם] כי אתמר ההיא דאמימר היכי דזבין הוא דאזלא היא ומפקא אי נמי דזבינה היא דאזיל הוא ומפיק אבל זבנו תרוייהו לעלמא או דזבינה היא [לדידיה] הוו זביני זביני. והתירוץ השני אמימר דאמר כר' אלעזר דגרסינן [שם, וב"ק צ' ע"א] לענין המוכר את עבדו ופסק עמו ע"מ שישמשנו שלשים יום וכו' ר' אלעזר אומר שניהם אינם בדין יום או יומים זה לפי שאינו תחתיו וזה לפי שאינו כספו (והבר פי' ב"ש) [וכבר פי' בתירוץ] השני דאין הלכה כרבי אלעזר. אתחזי לן מהכא דלא בא למעט באותן שלש שדות אלא נכסי מלוג בלבד שאינן נכתבים בכתובתה אבל מה שכתוב בכתובתה בין בקנין שלו בין בקנינה שלה אם מכרה בלא דעת בעלה יש על הבעל לבטל ממכרה אעפ"י שהיא תחתיו. הדרך השני בקנין האשה כגון אותן נכסים הנקראים נכסי מלוג שאינן כתובים עליו בכתובתה שאם מכרה האשה אותו קרקע בלא דעת בעלה אין לה על הבעל להחזיר אותו הממכר אלא לאחר מיתת האשה הילכך אם מתה האשה בחיי הבעל יש מן הדין שיכול הבעל להחזיר הממכר כדגרסינן [ב"ק פ"ח ע"ב, כתובות ע"ח ע"א] א"ר יוסי בר' חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה הבעל מוציא מיד הלקוחות ולקמן נפרש במקום אחר בזה החבור מה שיש על הבעל בדבר זה. אבל פירות קרקע של נכסי מלוג וכל הנאותיו כגון שכירות בתים לאלתר יוציא אותם הבעל מיד הלוקח ולא ימתינו עד לאחר מיתה כדגרסינן [כתובות ס"ה ע"ב] והוא אוכל פירות נכסיה בחייה. הלכך כל זמן שהאשה תחתיו מוציא את הפירות לאלתר [שם ע"ח ע"ב] דהכי גרסינן נפלו לה משנשאת אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואסיקנא בפירות הלכך אם מתה האשה יש על הבעל להוציא מיד הלקוחות עקר הקרקע כמו שפי'. ואם מת הבעל בחיי אשתו (ועמד) [יעמוד] עקר הקרקע ופירותיו ביד הלוקח ואין מי שיכול להוציא מידו כדגרסינן נמי תנינא לתקנת אושא דא"ר יוסי בר' חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות מתני' בחייה ולפירות, תקנת אושא בגופה של קרקע ולאחר מיתה, וכל זה שפי' לענין מכירת האשה שיכול הבעל לבטל ממכרה ה"מ היכא שלא נתן לה בעלה רשות באותה ממכר אבל אם הרשה אותה בתחלה ממכרה ממכר.
<h2>דף ק:</h2>
השער הרביעי. אתה מוצא בן דעת וישתלמו בו דרכי קנין שפירשנו ואעפ"כ פעמים שהוא מוכר ואין ממכרו ממכר כשאר כל מכירות אבל יתקיים להם הממכר לזמן כמו שנפרש. הדרך הראשון הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו כדגרסינן [ב"ב קל"ו ע"א] הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב ודבר זה הוא אם בא לטול רשות ולומר מהו שאמכור אמרינן ליה אל תמכור אבל אם מכר בלא רשות אעפ"כ לזמן ידוע הוי מכר וכדגרסינן [שם] מכר האב מכורים עד שימות אתחזי לן מהכא הא אם מת האב הבן מוציא מיד הלקוחות. הדרך השני כגון שמכר הבן בנכסים שכתב לו אביו לאחר מיתתו שלא קנה אותן הלוקח אלא לאחר מיתת האב וכל שימות האב צריך הלוקח להחזיק באותן נכסים מיד ויתקיים ממכרו בין שיהיה הבן קיים בשעת מיתת אביו בין שמת הבן בחיי האב לאחר שמכר נכסים הללו כדגרסינן [שם] מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח ור"ל אמר קנה לוקח רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי וריש לקיש אמר קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי [יבמות ל"ו ע"ב] והלכה כר"ל, אתחזי לן מהכא מי שיש לו קנין הגוף ויש לאחר קנין פירות קנין הגוף הוא העקר. הדרך השלישי בן שיש לו אחות והניח להם אביהם נכסים מעוטים שאין שם אלא כשיעור שתחיה הבת עד שתבגר הבת תזון מהם והבן ישאל על הפתחים כדגרסינן [ב"ב קל"ט ע"ב] בזמן שהנכסים מעוטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים ואם בא הבן ליטול רשות ולומר מהו שאמכור בנכסים מעוטים אמרינן ליה אל תמכור ואם מכר ממכרו ממכר כדגרסינן [שם ק"מ ע"א] א"ר אסי אמר ר' יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מעוטים מה שמכרו מכרו. הדרך הרביעי מי שנתן נכסים לאחר במתנה ואמר לו אחריך לפלוני ובא הראשון לימלך ולומר מהו שאמכור יש עלינו לומר לו אל תמכור כדגרסינן [שם קל"ז ע"א] נכסי לך ואחריך לפלוני בא הראשון ומוכר ואוכל דברי רבי רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד ואמרינן עלה אמר רבין אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן הלכה כרשב"ג. אבל אם עבר ומכר ממכרו ממכר כדגרסינן [שם] נכסי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון וכבר פירשנו הלכה כרשב"ג. ומקשינן קשיא דר' אדר' לא קשיא הא לגופא הא לפירא דרשב"ג ארשב"ג לא קשיא הא לכתחלה הא דיעבד ואמרינן נמי כי האי גונא [שם קכ"ה ע"ב] אמר רבא מסתבר טעמייהו דבני מערבא דאי קדמה סבתא וזבינה זביניה זבינא ואמרינן נמי עלה [סוטה כ"א ע"א, ב"ב קל"ז ע"א] איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטים כדרשב"ג. הדרך החמישי מי שאמר לאשה נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה האשה ונשאת לאדם אחר הוי לה ההיא איתתא כאלו מכרה אותן נכסים לבעלה דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי ואין לו לאותו אחריך במקום בעל כלום כדגרסינן [כתובות צ"ה ע"ב] אמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום ואלו באת לימלך ולומר מהו שאנשא יש עלינו לומר אל תנשאי אלא אם נשאת מאליה כדגרסינן [שם] ומי אמר אביי הכי והאמר אביי איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסי[ם כרשב"ג] מי קאמר תינשא דינא אתא לאשמעינן ונשאת קאמר. הדרך הששי האשה שהיא תחת בעלה ואמר לה אחר נכסי לך ואחריך לפלוני התם לא אמרי קנה הבעל דכיון שנשואיה קדמו למתנה זו אין לבעל במקום אחריך כלום ואם מתה קונה אותו אחריך כדגרסינן [שם ע"א] התם דאמר לה כשהיא פנויה הכא דאמר לה כשהיא נשואה והכי קאמר אחריך ליקני בעל לא ליקני. הדרך השביעי אשה שהיא תחת בעלה ואמר לה אחר נכסי לך ואחריך לפלוני והלכה היא ומכרה אותן נכסים לאחר ואותו אחר אינו לא בעל ולא אחריך ומתה הבעל יכול להוציא מיד הלקוחות ואותו אחריך מיד הבעל ואין אותו אחריך יכול להוציא מיד הלקוחות כלום כדגרסינן [שם] אמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מיד הבעל ולוקח מיד אחריך ומוקמינן להו לנכסים בידא דלוקח ומאי שנא מהא דתנן חוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם התם אית להו פסידא לכלהו הכא לוקח הוא דאית ליה פסידא. הדרך השמיני אשה שהביאה לבעלה מטלטלין וכתבן בכתובתה וכן הוא שיכנס לה שום משלו וכתבן בכתובתה ובא לימלך ולומר מהו למכור באלו המטלטלין עלינו לומר לו אל תמכור כדגרסינן [יבמות ס"ו ע"א] המכנסת שום לבעלה ורצה הבעל למכור אל ימכור ואמרינן נמי ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו ורוצה הבעל למכור לא ימכור אבל אם עמד ומכר מעצמו ממכרו קיימת כדגרסינן [כתובות פ"א ע"א] לא נתנה כתובתא לגבות מחיים וה"מ במטלטלין התם הוא דאמרינן ממכרו ממכר והכי נמי אמרינן [יבמות ס"ו ע"א] המכנסת שום לבעלה והיא אומרת כלים אני נוטלת וכו' אבל במקרקעי לא כדבעינן למימר קמן. הדרך התשיעי מי שמכר בית קברו ובית מעמדו ובית הספדו אעפ"י שממכרו קיים לכשימות המוכר יקבר באותו הקבר כדגרסינן [ב"ב ק' ע"ב] המוכר קברו דרך קברו ובית מעמדו ובית הספדו באין בני משפחה וקוברין אותו משום פגם משפחה. דרך עשירי מי שיש לו עבד אינו רשאי למוכרו לעכו"ם וכמו כן נמי אינו רשאי להוציאו מן הארץ לחוצה לארץ מפני שבכל יום ויום מפקיעו מן המצות ואעפ"כ אם עמד ומכרו ממכרו ממכר ואין עליו אלא קנס לפי שמכרו כדגרסינן [גיטין מ"ד ע"א] אריב"ל המוכר עבדו לעכו"ם קונסים אותו עד עשרה בדמיו ואמרינן דכל יומא ויומא מפקע ליה ממצות [שם ע"ב] אמר רב ענן שמיעת מיניה דמר שמואל תרתי חדא המוכר שדהו (בשעת) [בשנת] היובל ואידך המוכר עבדו לעכו"ם או לחוצה לארץ יוצא לחירות. חדא הדרי זביני וחדא לא הדרי זביני ולא ידענא הי מנייהו, אמר רב יוסף נחזי אנן מדתניא בברייתא המוכר עבדו בחוצה לארץ יצא לחירות וצריך גט שחרור ש"מ קנייה רבו שני ולא הדרי זביני. דרך אחד עשר ישראל שיש לו בהמה גסה אינו רשאי למוכרה לעכו"ם ואם מכר ממכרו ממכר ואין עליו אלא קנס כדגרסינן [בכורות ג' ע"א] אר"ל המוכר בהמה גסה לעכו"ם קונסין אותו עד מאה בדמיה. כל אלו הדרכים שפירשנו אינן רשאים למכור ואם מכרו ממכרן ממכר.
<h2>דף קכו.</h2>
והיכא שיש לשנים קרקע בשותפות והלך האחד ומכר חלקו לאדם אחר אין על השותף לערער על שותפו ולומר לו למה לא מְכַרְת0ה לי שהייתי שותפך ואעפ"י שיש לו דין מצרנות אין לו ערעורו אלא על הלוקח [אבל] על השותף שמכרו לא כדגרסינן [ב"מ ק"ח ע"ב] ועשית הישר והטוב ללוקח אזהריה רחמנא אבל המוכר יש עליו שימכור למי שירצה ובלבד שימכור לישראל, והיכא שמכר קרקע שהוא בשותפות לעכו"ם או שהוא בצד ישראל ומכרו לעכו"ם הרי זה ראוי לשמתו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא לו מחמת העכו"ם שמכרו לו כדגרסינן [שם] זבין לעכו"ם לית ביה משום דינא דבר מצרא אבל משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונס דאתי ליה מחמתי'. ולעולם לא יהא השותף מעוכב מלמכור חלקו ואפילו שלא חלק עדיין עם שותפו בין שיהא שותף בין שיהא ירושה שירשו כגון אחים ועדיין לא חלקו בין במתנה שנתן להם או בכל איזה דרך שאתה מוצא שיש לשנים חלק באותו קרקע ועדיין לא נחלק לא יתעכב א' מהם למכור חלקו קודם חלוקה דילפינן לה מבכור דגרסינן [ב"ב קכ"ו ע"א] רב פפי משמיה דרבא אמר יש לו לבכור קודם חלוקה ורב פפא משמיה דרבא אמר אין לו לבכור קודם חלוקה והא דרב פפי ורב פפא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר דההוא בכור דאזל זבין נכסיה דידיה ודפשוט אזול יתמי בני פשוט וקא אכלי תמרי מחונהו לקוחו' אמרי להו קרובי לא מסתיא דזבנתינהו לנכסייהו ממחא קא מחיתו להו אתו לקמיה דרבא אמר להו לא עשה כלום. מר סבר לא עשה כלום בפלגא ומר סבר לא עשה כלום בכלהו. שלחו מתם בכור שמכר קודם חלוקה לא עשה כלום אלמא אין לו לבכור קודם חלוקה והלכתא יש לו לבכור קודם חלוקה. וכבר פי' בשער שני (ד)כל היכא שזה קונה גוף הקרקע ממש וזה קונה מקום פירותיו אעפ"י שאותו שקנה קנין גוף הקרקע קנינו יותר חזק מאותו שקנה קנין הפירות כדגרסינן [יבמות ל"ו ע"א] הלכתא כר"ל דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אפילו הכי אם רצה בעל קנין הפירות למכור קנינו לאחר אין בעל קנין הקרקע יכול לעכב עליו וכן אם רצה בעל קנין הקרקע למכור קנין הקרקע לאחר אין בעל קנין הפירות יכול לעכב עליו כדגרסינן [ב"ב קל"ו ע"א] לענין הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו שהאב יש לו קנין פירות והבן יש לו קנין הגוף ואמרינן שאם מכר האב מכורים עד שימות. מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב ואם תשאל ותאמר א"כ למה אין אנו דנים לענין בעל שמכר קרקע של נכסי מלוג לפירות זה הדין דאינו יכול למוכרן אלא באותן שלש דרכים שפי' כבר פי' טעמו של דבר דמשום רווח ביתא הוא דאקני ליה (רחמנא) [רבנן] וכל שאינו לרווח ביתא לא אקני ליה (רחמנא) [רבנן] ואף היכא שמכרה האשה גוף קנינה שיש לה בקרקע אינו דומה לשאר בני אדם של זה גוף הקרקע ולזה פירות ואין למדים ממנו כדג' [ב"ק פ"ח ע"א] אימיה דרב שמואל בר אבא מאקרוקניא אינסיבא ליה לר' אבא אקניתינהו לנכסה למר שמואל בר אבא ברה בתר דשכיבת אזל מר שמואל בר אבא לקמיה דר' ירמיה בר אבא אוקמיה בנכסיה אזל ר' אבא אמרה קמיה דר' הושעיה אזל ר' הושעיה אמרה קמי' דר' יהודה א"ל הכי אמר שמואל האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אהדרוה לקמיה דר' ירמיה בר אבא אמר להו אנא מתניתא ידענא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב [מכר האב מכורים עד שימות מכר הבן אין לו ללוקח עד שימות האב] כי מיית אב מיהא קנה לוקח ואי ס"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי אמאי קנה לוקח לא עבד ולא כלום אהדרוה לקמיה דרב יהודה אמר להו זו אינו דומה למשנתינו מ"ט משום תקנת אושא דא"ר יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות. אתחזי לן מהכא שחלוק גדול יש בין קנין האיש בנכסי אשתו לשאר נכסים בעלמא שהן לשני בני אדם. ואתה מוצא נמי ממכר שהוא מתבטל כגון שיש עליו ב"ח דהוו ליה נכסי משועבדים לו ואזל איהו וזבין לאחריני שאותו ממכר ודאי אינו כלום דאזיל ב"ח וטריף, ועקר זה הדרך אתה מוצא בשער (שלשה) [שבעה] ועשרים שהוא בזה הספר.
<h2>דף קלו.</h2>
השער הרביעי. אתה מוצא בן דעת וישתלמו בו דרכי קנין שפירשנו ואעפ"כ פעמים שהוא מוכר ואין ממכרו ממכר כשאר כל מכירות אבל יתקיים להם הממכר לזמן כמו שנפרש. הדרך הראשון הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו כדגרסינן [ב"ב קל"ו ע"א] הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב ודבר זה הוא אם בא לטול רשות ולומר מהו שאמכור אמרינן ליה אל תמכור אבל אם מכר בלא רשות אעפ"כ לזמן ידוע הוי מכר וכדגרסינן [שם] מכר האב מכורים עד שימות אתחזי לן מהכא הא אם מת האב הבן מוציא מיד הלקוחות. הדרך השני כגון שמכר הבן בנכסים שכתב לו אביו לאחר מיתתו שלא קנה אותן הלוקח אלא לאחר מיתת האב וכל שימות האב צריך הלוקח להחזיק באותן נכסים מיד ויתקיים ממכרו בין שיהיה הבן קיים בשעת מיתת אביו בין שמת הבן בחיי האב לאחר שמכר נכסים הללו כדגרסינן [שם] מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח ור"ל אמר קנה לוקח רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי וריש לקיש אמר קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי [יבמות ל"ו ע"ב] והלכה כר"ל, אתחזי לן מהכא מי שיש לו קנין הגוף ויש לאחר קנין פירות קנין הגוף הוא העקר. הדרך השלישי בן שיש לו אחות והניח להם אביהם נכסים מעוטים שאין שם אלא כשיעור שתחיה הבת עד שתבגר הבת תזון מהם והבן ישאל על הפתחים כדגרסינן [ב"ב קל"ט ע"ב] בזמן שהנכסים מעוטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים ואם בא הבן ליטול רשות ולומר מהו שאמכור בנכסים מעוטים אמרינן ליה אל תמכור ואם מכר ממכרו ממכר כדגרסינן [שם ק"מ ע"א] א"ר אסי אמר ר' יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מעוטים מה שמכרו מכרו. הדרך הרביעי מי שנתן נכסים לאחר במתנה ואמר לו אחריך לפלוני ובא הראשון לימלך ולומר מהו שאמכור יש עלינו לומר לו אל תמכור כדגרסינן [שם קל"ז ע"א] נכסי לך ואחריך לפלוני בא הראשון ומוכר ואוכל דברי רבי רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד ואמרינן עלה אמר רבין אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן הלכה כרשב"ג. אבל אם עבר ומכר ממכרו ממכר כדגרסינן [שם] נכסי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון וכבר פירשנו הלכה כרשב"ג. ומקשינן קשיא דר' אדר' לא קשיא הא לגופא הא לפירא דרשב"ג ארשב"ג לא קשיא הא לכתחלה הא דיעבד ואמרינן נמי כי האי גונא [שם קכ"ה ע"ב] אמר רבא מסתבר טעמייהו דבני מערבא דאי קדמה סבתא וזבינה זביניה זבינא ואמרינן נמי עלה [סוטה כ"א ע"א, ב"ב קל"ז ע"א] איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטים כדרשב"ג. הדרך החמישי מי שאמר לאשה נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה האשה ונשאת לאדם אחר הוי לה ההיא איתתא כאלו מכרה אותן נכסים לבעלה דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי ואין לו לאותו אחריך במקום בעל כלום כדגרסינן [כתובות צ"ה ע"ב] אמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום ואלו באת לימלך ולומר מהו שאנשא יש עלינו לומר אל תנשאי אלא אם נשאת מאליה כדגרסינן [שם] ומי אמר אביי הכי והאמר אביי איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסי[ם כרשב"ג] מי קאמר תינשא דינא אתא לאשמעינן ונשאת קאמר. הדרך הששי האשה שהיא תחת בעלה ואמר לה אחר נכסי לך ואחריך לפלוני התם לא אמרי קנה הבעל דכיון שנשואיה קדמו למתנה זו אין לבעל במקום אחריך כלום ואם מתה קונה אותו אחריך כדגרסינן [שם ע"א] התם דאמר לה כשהיא פנויה הכא דאמר לה כשהיא נשואה והכי קאמר אחריך ליקני בעל לא ליקני. הדרך השביעי אשה שהיא תחת בעלה ואמר לה אחר נכסי לך ואחריך לפלוני והלכה היא ומכרה אותן נכסים לאחר ואותו אחר אינו לא בעל ולא אחריך ומתה הבעל יכול להוציא מיד הלקוחות ואותו אחריך מיד הבעל ואין אותו אחריך יכול להוציא מיד הלקוחות כלום כדגרסינן [שם] אמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מיד הבעל ולוקח מיד אחריך ומוקמינן להו לנכסים בידא דלוקח ומאי שנא מהא דתנן חוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם התם אית להו פסידא לכלהו הכא לוקח הוא דאית ליה פסידא. הדרך השמיני אשה שהביאה לבעלה מטלטלין וכתבן בכתובתה וכן הוא שיכנס לה שום משלו וכתבן בכתובתה ובא לימלך ולומר מהו למכור באלו המטלטלין עלינו לומר לו אל תמכור כדגרסינן [יבמות ס"ו ע"א] המכנסת שום לבעלה ורצה הבעל למכור אל ימכור ואמרינן נמי ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו ורוצה הבעל למכור לא ימכור אבל אם עמד ומכר מעצמו ממכרו קיימת כדגרסינן [כתובות פ"א ע"א] לא נתנה כתובתא לגבות מחיים וה"מ במטלטלין התם הוא דאמרינן ממכרו ממכר והכי נמי אמרינן [יבמות ס"ו ע"א] המכנסת שום לבעלה והיא אומרת כלים אני נוטלת וכו' אבל במקרקעי לא כדבעינן למימר קמן. הדרך התשיעי מי שמכר בית קברו ובית מעמדו ובית הספדו אעפ"י שממכרו קיים לכשימות המוכר יקבר באותו הקבר כדגרסינן [ב"ב ק' ע"ב] המוכר קברו דרך קברו ובית מעמדו ובית הספדו באין בני משפחה וקוברין אותו משום פגם משפחה. דרך עשירי מי שיש לו עבד אינו רשאי למוכרו לעכו"ם וכמו כן נמי אינו רשאי להוציאו מן הארץ לחוצה לארץ מפני שבכל יום ויום מפקיעו מן המצות ואעפ"כ אם עמד ומכרו ממכרו ממכר ואין עליו אלא קנס לפי שמכרו כדגרסינן [גיטין מ"ד ע"א] אריב"ל המוכר עבדו לעכו"ם קונסים אותו עד עשרה בדמיו ואמרינן דכל יומא ויומא מפקע ליה ממצות [שם ע"ב] אמר רב ענן שמיעת מיניה דמר שמואל תרתי חדא המוכר שדהו (בשעת) [בשנת] היובל ואידך המוכר עבדו לעכו"ם או לחוצה לארץ יוצא לחירות. חדא הדרי זביני וחדא לא הדרי זביני ולא ידענא הי מנייהו, אמר רב יוסף נחזי אנן מדתניא בברייתא המוכר עבדו בחוצה לארץ יצא לחירות וצריך גט שחרור ש"מ קנייה רבו שני ולא הדרי זביני. דרך אחד עשר ישראל שיש לו בהמה גסה אינו רשאי למוכרה לעכו"ם ואם מכר ממכרו ממכר ואין עליו אלא קנס כדגרסינן [בכורות ג' ע"א] אר"ל המוכר בהמה גסה לעכו"ם קונסין אותו עד מאה בדמיה. כל אלו הדרכים שפירשנו אינן רשאים למכור ואם מכרו ממכרן ממכר.
והיכא שיש לשנים קרקע בשותפות והלך האחד ומכר חלקו לאדם אחר אין על השותף לערער על שותפו ולומר לו למה לא מְכַרְת0ה לי שהייתי שותפך ואעפ"י שיש לו דין מצרנות אין לו ערעורו אלא על הלוקח [אבל] על השותף שמכרו לא כדגרסינן [ב"מ ק"ח ע"ב] ועשית הישר והטוב ללוקח אזהריה רחמנא אבל המוכר יש עליו שימכור למי שירצה ובלבד שימכור לישראל, והיכא שמכר קרקע שהוא בשותפות לעכו"ם או שהוא בצד ישראל ומכרו לעכו"ם הרי זה ראוי לשמתו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא לו מחמת העכו"ם שמכרו לו כדגרסינן [שם] זבין לעכו"ם לית ביה משום דינא דבר מצרא אבל משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונס דאתי ליה מחמתי'. ולעולם לא יהא השותף מעוכב מלמכור חלקו ואפילו שלא חלק עדיין עם שותפו בין שיהא שותף בין שיהא ירושה שירשו כגון אחים ועדיין לא חלקו בין במתנה שנתן להם או בכל איזה דרך שאתה מוצא שיש לשנים חלק באותו קרקע ועדיין לא נחלק לא יתעכב א' מהם למכור חלקו קודם חלוקה דילפינן לה מבכור דגרסינן [ב"ב קכ"ו ע"א] רב פפי משמיה דרבא אמר יש לו לבכור קודם חלוקה ורב פפא משמיה דרבא אמר אין לו לבכור קודם חלוקה והא דרב פפי ורב פפא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר דההוא בכור דאזל זבין נכסיה דידיה ודפשוט אזול יתמי בני פשוט וקא אכלי תמרי מחונהו לקוחו' אמרי להו קרובי לא מסתיא דזבנתינהו לנכסייהו ממחא קא מחיתו להו אתו לקמיה דרבא אמר להו לא עשה כלום. מר סבר לא עשה כלום בפלגא ומר סבר לא עשה כלום בכלהו. שלחו מתם בכור שמכר קודם חלוקה לא עשה כלום אלמא אין לו לבכור קודם חלוקה והלכתא יש לו לבכור קודם חלוקה. וכבר פי' בשער שני (ד)כל היכא שזה קונה גוף הקרקע ממש וזה קונה מקום פירותיו אעפ"י שאותו שקנה קנין גוף הקרקע קנינו יותר חזק מאותו שקנה קנין הפירות כדגרסינן [יבמות ל"ו ע"א] הלכתא כר"ל דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אפילו הכי אם רצה בעל קנין הפירות למכור קנינו לאחר אין בעל קנין הקרקע יכול לעכב עליו וכן אם רצה בעל קנין הקרקע למכור קנין הקרקע לאחר אין בעל קנין הפירות יכול לעכב עליו כדגרסינן [ב"ב קל"ו ע"א] לענין הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו שהאב יש לו קנין פירות והבן יש לו קנין הגוף ואמרינן שאם מכר האב מכורים עד שימות. מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב ואם תשאל ותאמר א"כ למה אין אנו דנים לענין בעל שמכר קרקע של נכסי מלוג לפירות זה הדין דאינו יכול למוכרן אלא באותן שלש דרכים שפי' כבר פי' טעמו של דבר דמשום רווח ביתא הוא דאקני ליה (רחמנא) [רבנן] וכל שאינו לרווח ביתא לא אקני ליה (רחמנא) [רבנן] ואף היכא שמכרה האשה גוף קנינה שיש לה בקרקע אינו דומה לשאר בני אדם של זה גוף הקרקע ולזה פירות ואין למדים ממנו כדג' [ב"ק פ"ח ע"א] אימיה דרב שמואל בר אבא מאקרוקניא אינסיבא ליה לר' אבא אקניתינהו לנכסה למר שמואל בר אבא ברה בתר דשכיבת אזל מר שמואל בר אבא לקמיה דר' ירמיה בר אבא אוקמיה בנכסיה אזל ר' אבא אמרה קמיה דר' הושעיה אזל ר' הושעיה אמרה קמי' דר' יהודה א"ל הכי אמר שמואל האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אהדרוה לקמיה דר' ירמיה בר אבא אמר להו אנא מתניתא ידענא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב [מכר האב מכורים עד שימות מכר הבן אין לו ללוקח עד שימות האב] כי מיית אב מיהא קנה לוקח ואי ס"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי אמאי קנה לוקח לא עבד ולא כלום אהדרוה לקמיה דרב יהודה אמר להו זו אינו דומה למשנתינו מ"ט משום תקנת אושא דא"ר יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות. אתחזי לן מהכא שחלוק גדול יש בין קנין האיש בנכסי אשתו לשאר נכסים בעלמא שהן לשני בני אדם. ואתה מוצא נמי ממכר שהוא מתבטל כגון שיש עליו ב"ח דהוו ליה נכסי משועבדים לו ואזל איהו וזבין לאחריני שאותו ממכר ודאי אינו כלום דאזיל ב"ח וטריף, ועקר זה הדרך אתה מוצא בשער (שלשה) [שבעה] ועשרים שהוא בזה הספר.
<h2>דף קמ.</h2>
השער הרביעי. אתה מוצא בן דעת וישתלמו בו דרכי קנין שפירשנו ואעפ"כ פעמים שהוא מוכר ואין ממכרו ממכר כשאר כל מכירות אבל יתקיים להם הממכר לזמן כמו שנפרש. הדרך הראשון הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו כדגרסינן [ב"ב קל"ו ע"א] הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב ודבר זה הוא אם בא לטול רשות ולומר מהו שאמכור אמרינן ליה אל תמכור אבל אם מכר בלא רשות אעפ"כ לזמן ידוע הוי מכר וכדגרסינן [שם] מכר האב מכורים עד שימות אתחזי לן מהכא הא אם מת האב הבן מוציא מיד הלקוחות. הדרך השני כגון שמכר הבן בנכסים שכתב לו אביו לאחר מיתתו שלא קנה אותן הלוקח אלא לאחר מיתת האב וכל שימות האב צריך הלוקח להחזיק באותן נכסים מיד ויתקיים ממכרו בין שיהיה הבן קיים בשעת מיתת אביו בין שמת הבן בחיי האב לאחר שמכר נכסים הללו כדגרסינן [שם] מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח ור"ל אמר קנה לוקח רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי וריש לקיש אמר קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי [יבמות ל"ו ע"ב] והלכה כר"ל, אתחזי לן מהכא מי שיש לו קנין הגוף ויש לאחר קנין פירות קנין הגוף הוא העקר. הדרך השלישי בן שיש לו אחות והניח להם אביהם נכסים מעוטים שאין שם אלא כשיעור שתחיה הבת עד שתבגר הבת תזון מהם והבן ישאל על הפתחים כדגרסינן [ב"ב קל"ט ע"ב] בזמן שהנכסים מעוטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים ואם בא הבן ליטול רשות ולומר מהו שאמכור בנכסים מעוטים אמרינן ליה אל תמכור ואם מכר ממכרו ממכר כדגרסינן [שם ק"מ ע"א] א"ר אסי אמר ר' יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מעוטים מה שמכרו מכרו. הדרך הרביעי מי שנתן נכסים לאחר במתנה ואמר לו אחריך לפלוני ובא הראשון לימלך ולומר מהו שאמכור יש עלינו לומר לו אל תמכור כדגרסינן [שם קל"ז ע"א] נכסי לך ואחריך לפלוני בא הראשון ומוכר ואוכל דברי רבי רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד ואמרינן עלה אמר רבין אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן הלכה כרשב"ג. אבל אם עבר ומכר ממכרו ממכר כדגרסינן [שם] נכסי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון וכבר פירשנו הלכה כרשב"ג. ומקשינן קשיא דר' אדר' לא קשיא הא לגופא הא לפירא דרשב"ג ארשב"ג לא קשיא הא לכתחלה הא דיעבד ואמרינן נמי כי האי גונא [שם קכ"ה ע"ב] אמר רבא מסתבר טעמייהו דבני מערבא דאי קדמה סבתא וזבינה זביניה זבינא ואמרינן נמי עלה [סוטה כ"א ע"א, ב"ב קל"ז ע"א] איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטים כדרשב"ג. הדרך החמישי מי שאמר לאשה נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה האשה ונשאת לאדם אחר הוי לה ההיא איתתא כאלו מכרה אותן נכסים לבעלה דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי ואין לו לאותו אחריך במקום בעל כלום כדגרסינן [כתובות צ"ה ע"ב] אמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום ואלו באת לימלך ולומר מהו שאנשא יש עלינו לומר אל תנשאי אלא אם נשאת מאליה כדגרסינן [שם] ומי אמר אביי הכי והאמר אביי איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסי[ם כרשב"ג] מי קאמר תינשא דינא אתא לאשמעינן ונשאת קאמר. הדרך הששי האשה שהיא תחת בעלה ואמר לה אחר נכסי לך ואחריך לפלוני התם לא אמרי קנה הבעל דכיון שנשואיה קדמו למתנה זו אין לבעל במקום אחריך כלום ואם מתה קונה אותו אחריך כדגרסינן [שם ע"א] התם דאמר לה כשהיא פנויה הכא דאמר לה כשהיא נשואה והכי קאמר אחריך ליקני בעל לא ליקני. הדרך השביעי אשה שהיא תחת בעלה ואמר לה אחר נכסי לך ואחריך לפלוני והלכה היא ומכרה אותן נכסים לאחר ואותו אחר אינו לא בעל ולא אחריך ומתה הבעל יכול להוציא מיד הלקוחות ואותו אחריך מיד הבעל ואין אותו אחריך יכול להוציא מיד הלקוחות כלום כדגרסינן [שם] אמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מיד הבעל ולוקח מיד אחריך ומוקמינן להו לנכסים בידא דלוקח ומאי שנא מהא דתנן חוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם התם אית להו פסידא לכלהו הכא לוקח הוא דאית ליה פסידא. הדרך השמיני אשה שהביאה לבעלה מטלטלין וכתבן בכתובתה וכן הוא שיכנס לה שום משלו וכתבן בכתובתה ובא לימלך ולומר מהו למכור באלו המטלטלין עלינו לומר לו אל תמכור כדגרסינן [יבמות ס"ו ע"א] המכנסת שום לבעלה ורצה הבעל למכור אל ימכור ואמרינן נמי ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו ורוצה הבעל למכור לא ימכור אבל אם עמד ומכר מעצמו ממכרו קיימת כדגרסינן [כתובות פ"א ע"א] לא נתנה כתובתא לגבות מחיים וה"מ במטלטלין התם הוא דאמרינן ממכרו ממכר והכי נמי אמרינן [יבמות ס"ו ע"א] המכנסת שום לבעלה והיא אומרת כלים אני נוטלת וכו' אבל במקרקעי לא כדבעינן למימר קמן. הדרך התשיעי מי שמכר בית קברו ובית מעמדו ובית הספדו אעפ"י שממכרו קיים לכשימות המוכר יקבר באותו הקבר כדגרסינן [ב"ב ק' ע"ב] המוכר קברו דרך קברו ובית מעמדו ובית הספדו באין בני משפחה וקוברין אותו משום פגם משפחה. דרך עשירי מי שיש לו עבד אינו רשאי למוכרו לעכו"ם וכמו כן נמי אינו רשאי להוציאו מן הארץ לחוצה לארץ מפני שבכל יום ויום מפקיעו מן המצות ואעפ"כ אם עמד ומכרו ממכרו ממכר ואין עליו אלא קנס לפי שמכרו כדגרסינן [גיטין מ"ד ע"א] אריב"ל המוכר עבדו לעכו"ם קונסים אותו עד עשרה בדמיו ואמרינן דכל יומא ויומא מפקע ליה ממצות [שם ע"ב] אמר רב ענן שמיעת מיניה דמר שמואל תרתי חדא המוכר שדהו (בשעת) [בשנת] היובל ואידך המוכר עבדו לעכו"ם או לחוצה לארץ יוצא לחירות. חדא הדרי זביני וחדא לא הדרי זביני ולא ידענא הי מנייהו, אמר רב יוסף נחזי אנן מדתניא בברייתא המוכר עבדו בחוצה לארץ יצא לחירות וצריך גט שחרור ש"מ קנייה רבו שני ולא הדרי זביני. דרך אחד עשר ישראל שיש לו בהמה גסה אינו רשאי למוכרה לעכו"ם ואם מכר ממכרו ממכר ואין עליו אלא קנס כדגרסינן [בכורות ג' ע"א] אר"ל המוכר בהמה גסה לעכו"ם קונסין אותו עד מאה בדמיה. כל אלו הדרכים שפירשנו אינן רשאים למכור ואם מכרו ממכרן ממכר.
